<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רפ"ו</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
אמר ר' דמותר להציל כל דבר קודם שלא יגיע הדליקה לביתו דלא אסרו אלא כשהדליקה בבית משום דאי שרית ליה אתי לכבויי אבל כשאינה בביתו ליכא למיחש. ועוד דקדק ר' מהא [לקמן קכ"ב ע"א] מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישר' ואם בשביל ישראל אסור. אמאי נקט מילא מים להשקות בהמתו היה לו לומר מלא מים לשתות. ואם תאמר משום [רבותא] דבהמה הרי בגמ' כשאומ' וצריכא לא קאמר הני מילי לדידיה אבל לבהמתו שרי קמ"ל. אם כן אין כאן חידוש משום בהמתו. ונראה לר' כל דבר איסור שאי אפשר לעשותו בשום ענין בשבת כגון חוץ לתחום וגם להשקות בהמתו מן הבור אי אפשר על כן הוא אסור. אבל לעצמו שיכול לטפס ולירד מותר. וכן כל דבר שהובא מרשות הרבים אפילו מיתסר הוא מותר ליש' אפילו עשאו בשבילו. וכן עיקר. וענין איסורי דאוריתא אם נעשה בשביל ישראל מותר לישראל אחר ויש חולקין. ואין ישראל (רשאי) [חייב] למנוע מן הגוי אם רוצה להביא עשב לבהמתו דבהמתו אינה מצוה [מ]לאכול איסור אלא שהיא מצוה מליהנות מדבר איסור שנעשה בשבילו דומיא דנר. וכן מאכיל אחריו הוא עצמו או בציווי דגוי אדעתיה דנפשיה קעביד כדאמרי' גבי דליקה דלא איהו מצוה אלא שלא יהא המשוי עליה כי למען ינוח אמר רחמנא. וסוגיא דשמעתין דבפניו ובמכירו אסור ובדבר שהוא מסיק אדעתיה שזה ודאי יצטרך לו. והוא דבר דצריך להוסיף בשביל רבים אסור אפי' עשאו בשביל עצמו דאיכא למימר שמא ירבה בשבילו בשעה שהוא עושהו ושלא בפניו אפי' מכירו. ובפניו כגון הנר וכיוצא בו מותר. ומזה הטעם אסור להשתמש כנגד מדורה שעשה גוי בשבת אבל אם היו יושבין ועשה גוי [מדורה] והן נהנין ממנה (ו)אין חייבין להניח מקומן בשביל כך.
